בן לובה ועזריאל, נולד בשנת 1919 בעיר פולטוסק, פולין. הוא סיים בית-ספר יסודי ועבד כנגר עד כיבוש פולין. בשנת 1942 הצטרף אל הפרטיזנים שבסביבת מינסק, ובמשך שנתיים וחצי לחם כפרטיזן. בתום המלחמה עלה לארץ בעזרת חיילי הבריגדה היהודית; הוא קיבל תעודות של חייל עברי ועלה ארצה בשנת 1945. מיד הצטרף ל"הגנה" והיה פעיל בה. למחרת החלטת עצרת האו"ם ב-29.11.1947 על חלוקת הארץ, גויס בין הראשונים, וצורף לגדוד בחטיבת "גבעתי" ולחיל הקשר והתקשוב. דרגתו היתה רב-טוראי והוא השתתף בכל הפעולות של הגדוד. נפצע פעם, החלים וחזר למערכה.

יחידתו נאחזה בגבעה 69 שממזרח לכביש החוף כדי לחסום את תנועת המצרים בו. הגבעה נתפסה ב8- ביוני 1948 והכוח החל להתבצר בה. ביום ג' בסיוון תש"ח (10.6.1948) הנחיתו המצרים הפגזה כבדה על המשלט ולאחר-מכן הסתערו עליו כוחות חיל-רגלים בסיוע שריוניות. אש האויב גרמה לנפגעים, להתמוטטות העמדות ולפגיעה בכלי הנשק. בלחץ האויב נסוג הכוח מהמשלט, ובנסיגה בשטח הפתוח נפגעו לוחמים נוספים. בקרב זה נפל. לפי סיפורו של אחד הניצולים היה מנדל בין אלה שנשארו במקום על אף הנסיגה הכללית. "לא קיבלתי פקודה לסגת," אמר.

ביום י"ח באלול תש"י (31.8.1950) הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק.